פסלים וציורים שנוצרו בלחיצת כפתור, מוזיקה שמלחין אלגוריתם, סיפורים שכותב צ'ט חכם — אפשר לסבור שזו לא אמנות "אמיתית", אבל העולם האמנותי עדיין מתלהב מהאפשרויות העצומות שטמונות בבינה המלאכותית.

אמנים כמו מריו קלינגמן ודומים לו מריצים מודלים גנרטיביים (כדוגמת DALL·E או Midjourney) כדי ליצור יצירות חזותיות שאין להן גבולות: דיוקנאות סוריאליסטיים, נופים דמיוניים וסגנונות שלא היו יכולים להיווצר רק בעזרת מברשת צבע מסורתית. הטכנולוגיה מאפשרת "להתכתב" עם דורות של סגנונות עבר ולעבד אותם מחדש.

במוזיקה, AI יכול להלחין שירים חדשים בנוסח מלחינים קלאסיים או להתנסות ב"צלילים עתידניים" שלא שמענו קודם. ישנה אף אופציה לשתף פעולה עם המערכות הללו: אמן אנושי מנגן מוטיב, האלגוריתם "משיב" בקטע מוזיקלי המתווסף ליצירה. רבים מדווחים על תחושת השראה ופליאה כשהתוכנה מציעה כיוון שלא נלקח בחשבון.

הוויכוח הגדול: האם עבודה כזאת היא "אומנות" או "מוצר"? האם העתקה או מיזוג של סגנונות קיימים דרך מכונה נחשב יצירתיות? בעיני חלק מהמבקרים, יצירתיות דורשת חוויה אנושית, רגש ותהליך של למידה והשראה שאינם ניתנים לתרגום מלא למסדי נתונים.

היבט נוסף הוא זכויות יוצרים: אם ה־AI עבר על מיליוני תמונות או מנגינות, האם הוא "גנב" מהאמנים המקוריים? חברות פיתוח טוענות שהן רק משתמשות ב"חוק שימוש הוגן" (Fair Use), אבל צצים תביעות וקולות מחאה מצד יוצרים האנשים. ייתכן שצריך יהיה לעדכן את חוקי זכויות היוצרים כך שיכירו בתרומה האנושית, בתרומת המכונה ובגבולות השימוש במידע קיים.

יש גם אמנים שמנצלים את הבינה המלאכותית כדי לייצר יצירות פרובוקטיביות שעוסקות במתח אדם־מכונה. הם שואלים איך תיראה החברה שלנו אם נאבד את חדוות היצירה האותנטית? מצד שני, אמנים או חובבים שמתקשים לצייר בעצמם, זוכים בכלי שבאמצעותו אפשר לממש חזון צורני ולקבל תוצאה מרהיבה.

גם מוזיאונים מתחילים להציב יצירות אמנות שנולדו בידי אלגוריתמים, ולקיים תערוכות אינטראקטיביות בהן הקהל "משתף פעולה" עם המכונה. הללו מעוררות דיון סביב שאלת מהות האמנות: האם אנחנו מביטים בפלגיאט חכם, או ביצירה מקורית באמת?

כך או כך, אי אפשר להישאר אדישים: האמנות הבינה־מלאכותית מרחיבה את גבולות השפה האמנותית, ומוציאה יצירות מסוגים שלא הכרנו. ייתכן שבדו־קיום בין יוצר אנושי למערכת AI נולדים רעיונות פורצי דרך, ושבסופו של דבר אמנות נבחנת במידת ההתרגשות והעומק שהיא מעוררת, לאו דווקא במקורה.

יתכן שבעתיד הקרוב נראה גלריות מלאות "יצירות AI" לצד אמנים אנושיים שזוכים להשראה מהם. החוק, המבקרים והקהל יצטרכו להגדיר מחדש את הקו המפריד בין יצירה אנושית לטכנולוגית, אם בכלל יש כזה. מה שבטוח – העולם האמנותי כבר לא יחזור להיות כפי שהיה לפני הופעת "המכחול האלקטרוני".